מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים והסבתו למבנה משרדים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: משרדים

שנת התחלה: 2005

שנת סיום: 2008

יזם: לשכת רואי חשבון בישראל

עיצוב פנים: עודד ואליזבת טל

תיאור העבודה:
בשנת 2004 הגיעו ראשי הלשכה למשרדי להתייעצות בנוגע לגורלו של המבנה הנ"ל. מבחינתי לא היו ספקות כי המבנה מיועד לשימור ועדיף כי ישמש את לשכת רואי החשבון על חלקו ההיסטורי ועל תוספות הבניה החדשות המיועדות להבנות עליו כמרכז פעילותם של רואי החשבון בישראל.
שרידי הבניין נחקרו ופורסמו בתיק תיעוד ונערכה תכנית להסבת המבנה למשרדי הלשכה. ללשכת רואי החשבון צרכים ייחודיים משלה: בנוסף למשרדים הרבים להם היא זקוקה לצורך פעילויותיה השונות, מקיימת הלשכה למעלה מ-200 כנסים מדי שנה, לשם עדכון חבריה בחידושי החוק והתקנות השונות. כנסים אלו התרחשו עד אז בבתי מלון ובאולמות מושכרים. אחת המטרות ששמנו לעצמנו בשימור המבנה הייתה הכשרת אולם ל 125 אנשים אשר יוכל לקיים את הפעילות בצורה מקצועית הולמת, וכל זאת מבלי לפגוע בערכי השימור של המבנה.
מתחת למבנה נחפרה קומה מלאה אשר מכילה מקלט על פי תקנות הג"א ואשר משמש בעיתות שלום כמחסן להוצאת הספרים של הלשכה, המפרסמת מאות פרסומים בשנה, ומחלקת אותם במקום לחברי הלשכה. לבניין נוספו שלוש קומות נוספות המשמשות כמשרדים, אולמות ישיבות ומקום מושבם של הנציגים הפרלמנטאריים של הלשכה. לבניין נוספו מערכות אלקטרו מכאניות רבות ומורכבות וכן נוספה מעלית חיצונית המשרתת את באי הבית ומאפשרת הנגשה נוחה לנכים ומוגבלים.
הבניין זכה לפרסומים רבים בעיתונות המקצועית וכן לפרס מטעם המגזין "בניין ודיור" בקטגוריה של אדריכלות השימור.

רקע:
בקצה המערבי של רחוב מונטיפיורי, בסמוך לחלקה האחורי של מה שהייתה פעם גימנסיה הרצלייה נבנה בית המגורים של משפחת חבוייניק. במסמכים היסטוריים מוזכר האדריכל יהודה מגידוביץ כאדריכל המקורי של הבניין וניתן לראות כי תכניתו הייתה לבנות בניין בעל קונטור סימטרי עם שתי כניסות – הראשית מרחוב מונטיפיורי והשנייה אחורית. אולם בסופו של דבר תוכנן הבניין ע"י האדריכל יצחק שוורץ (ככל הנראה החל מסוף שנות העשרים) כפי שאנו מכירים אותו היום. המיוחד במגרש זה היה היותו מגרש פינתי, בין הרחובות מונטיפיורי והשחר. המבנה הינו בעל שלוש קומות וצורתו כצורת אונייה. תכסית המבנה – משולש עם פינות מתעגלות. הכניסה הראשית למבנה בחזיתו הדרומית לכיוון רחוב מונטיפיורי ומאופיינת בהתעגלות הפינה. כניסה נוספת למבנה הייתה דרך חדר המדרגות בקומת הכניסה. נראה כי באופן כללי המופע החיצוני של חזית המבנה נותר כשהיה במצבו המקורי. פרטי המבנה הינם פשוטים ובעלי אוריינטציה אופקית התואמת את האופקיות הכללית של החזית ואת סגנון הבנייה הבינלאומי. המבנה כולו מבוסס על צוקל מאסיבי גבוה שהיה מודגש בגוון כהה יותר מגוון הקירות. חזיתות המבנה מקושטות במרפסות זיזיות עם מעקות דקורטיביים האופייניים לתקופה – חלק תחתון – בנוי וחלק עליון ברזל. בחזית רחוב מונטיפיורי ישנן מרפסות שקועות מקורות התמוכות בעזרת עמודים מאסיביים. חלונות ודלתות היציאה למרפסת עשויים ברובם עץ בשילוב תריסי גלילה. פרט להם ניתן למצוא חלונות עם תריס רפרפות מעץ הממוקם בחלקו האחורי של הבניין, בסמוך לחדר המדרגות. הספים החיצוניים של המבנה והקופינג המופיע במרפסות השקועות עשויים שיש, לעומת הספים הפנימיים העשויים עץ. מבנה גרם המדרגות בולט מעל גג הבטון השטוח. בשלב מאוחר יותר נבנתה תוספת של חדר כביסה בצמוד אליו. גרמי המדרגות בעלי מעקה בנוי מסוגנן, עם מאחז יד עץ. המדרגות עצמן מחופות מוזאיקה בגוון חום בהיר. יש לציין כי במקור הוקף המבנה בחצר שקועה אותה הקיפה גדר בנויה עשויה קיר נמוך עם עמודים קטנים וביניהם שתי שורות מוטות מסגרות האופייניים לתקופה. אלו לא שרדו. במשך שנים רבות השתמשה בבניין לשכת רואי החשבון בישראל כמשרדיה ומוקד פעילותה הענפה, אך בשל מצבו הפיזי המדורדר נאלצה הלשכה לעזבו ולעבור למקום חלופי. רבות נאמר בקשר לגורלו של מבנה זה, ורבו הקולות אשר קראו ללשכת רואי החשבון למכור את המבנה הישן והמט לנפול ולא להיכנס להרפתקה של שימור המבנה והכשרתו למבנה משרדים מודרני.