רחוב נחמני 43, תל אביב יפו – בית לודז'יה

רקע:
בית החרושת לודז'יה לייצור טקסטיל הוקם בשנת 1923. אדריכל/מתכנן – משרד ברלין את פסובסקי. קבלן – ע.א וייס. בית החרושת היה אז אחד ממפעלי התעשייה הגדולים בתל אביב. המייסדים היו יהודים יוצאי העיר לודז' בפולין ומכאן שם המפעל. עם הקמתו, היה המבנה חד קומתי. בשנת 1924 הוקם המבנה השני של בית החרושת בסמוך למבנה הראשון. אף שהמקימים היו מומחים במקצועם, נכשל המפעל. רק לאחר שעבר לידי אריה שנקר בשנת 1925, החל לשאת רווחים. במשך הזמן הוא העסיק למעלה מ- 140 עובדים והייצור התרחב למוצרים נוספים. בשנת 1929 נבנה אגף נוסף כקומה שלישית לבניין, ע"י אדריכל הרשקוביץ. עם הקמתה של חולון, דרומית לתל אביב, הועבר לשם בית החרושת, למקום מרווח יותר. משנת 1935 נמצא המפעל בכניסה לחולון, ואילו הבניין הישן, בעל שלוש הקומות, הבנוי לבנים אדמדמות, עדיין מתנשא ברחוב נחמני.

 

תיאור הפרויקט:
שנים רבות עמד המבנה האדום והחריג בסביבתו, מיותם וחסר שימוש. לעיתים נעשו בו שימושים שונים להצגת אמנות ולעיתים שימש כמחסן.
בשנת 2008 נרכש הבניין לשם הסבתו למבנה לדירות מגורים, ככל המבנים באזור זה של חלקו המזרחי של "לב-העיר".
קשיים לא מעטים עמדו בדרך לקבלת היתר הבניה והשימור. היותו של המבנה מוכרז לשימור מעוגן בשתי תכניות בניין ערים (בתכנית "לב העיר" הוכרז כבניין לשימור בדרגה א ובתכנית השימור העירונית 2650/ב הוכרז לשימור בהגבלות מחמירות). הכרזות אלו הבטיחו את שימורו של הבניין כחלק ממורשת העיר תל-אביב גם לדורות הבאים. בנוסף לחובה לשמרו כפי שנבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת, חל איסור על כל שינוי מהמקור ואסורות בהחלט כל תוספות בניה חדשות. הגבלות אלו היוו אתגר אמיתי בתכנון הסבת בית חרושת מן המאה הקודמת לדירות מגורים ראויות ומעודכנות העונות על דרישות התקן והחוק הנוכחי.
ההכרה כי תוספת שטחים ההכרחיים לקיום הפרויקט, ניתנים להיבנות אך ורק מתחת לפני הקרקע ובאופן סמוי לחלוטין (בהתאם לדרישות התב"ע וצוות השימור העירוני) הובילה לתכנון של שני מפלסים תת-קרקעיים בכל שטח החלקה ומתחת למבנה לשימור.
בתת-הקרקע תוכננו מרתפים הכוללים חנייה ושטחי שרות הנדרשים להפעלת המבנה וכן חדר שנאים עצמאי בהתאם לדרישת חברת החשמל.
בכדי לבנות את המרתפים התת-קרקעיים מתחת למבנה ההיסטורי לשימור, תוכננה תמיכתו הזמנית של המבנה הקיים במאות קורות פלדה אשר חבקו את קירות המבנה ואת יסודותיו ונתמכו על גבי קירות הדיפון שבוצעו בהיקף המגרש ויסודות זמניים נוספים. כך ניתן היה לנתק את יסודותיו המקוריים לשם חפירה ופינוי אלפי טונות של חול ליצירת המרתפים.
בסיום בניית המרתפים התת-קרקעיים והבטחת יציבותו של המבנה ההיסטורי על גביהם, יחלו עבודות השימור החיצוני של הבניין תוך כדי בניה של הדירות בתוך המעטפת. כתוצאה מעבודת תיעוד ומחקר מפורטת, תוכננו חזיתות המבנה בדיוק מרבי למקור. דרישות השימור מחייבות שימוש בחומר המקורי של ליבנת הסיליקט האדומה והלבנה. חלק מלבנים אלו הצלחנו לשמר ואילו את החסר נאלץ לשחזר בתהליך מיוחד אשר יאפשר ייצור לבנה הדומה למקור אך עומדת בתקני הבניה הנוכחיים. גם החלונות המקוריים של בית החרושת לא נועדו לשימושן של דירות מגורים אשר מחייבים עמידה בתקני איטום ובידוד. חלונות הפלדה המקוריים ישוחזרו במדויק תוך מתן מענה לדרישות כולן.
כל המערכות האלקטרו-מכאניות הנדרשות להפעלת הבניין (כגון מנועי מעליות,מאגר מים,הסקה,חדר חשמל וכד.)תוכננו במרתפי הבניין.
גג הבניין ההיסטורי היה מקורה בעבר בלוחות פח-אבץ. זאת אנו למדים מן התמונות ההיסטוריות ומהתכנון המקורי המופיע בעבודת התיעוד המפורטת שנערכה לבנין טרם החל התכנון.
רעפי אבץ אלו אינם מוצר הניתן לרכוש באופן מתועש, לכן ייוצרו הרעפים הללו בעבודה ידנית במיוחד לפרויקט זה.

 

תחילת עבודה" ספטמבר 2013

צפי לסיום: מאי 2015

מזמין העבודה: " כרמי ערבה בע"מ "

עיצוב פנים: אורלי שרם אדריכלים בע"מ
ניהול ופיקוח: אחים מרגולין הנדסה ויעוץ בע"מ