בית שיח מוראד (הבית האדום), ישראל מסלנט 35, שכונת שפירא – תל אביב

רקע:
מתחם בית שיח מוראד הנודע גם בשם "הבית האדום" נוסד ביפו במאה ה- 19 כבית פרדס וככזה נבנו בו בשלבים שונים מספר מבנים ומתקני מים לשימוש המתגוררים ועיסוקם העיקרי – פרדסנות פרי ההדר. המתחם כולל מרכיבים אדריכליים ומתקנים המאפיינים את בתי הפרדס:
המתחם נבנה כשטח סגור מוקף חומה למען הביטחון. במתחם באר מים, מערכת הולכת המים ובריכת אגירה. סביל מפואר הפונה אל הדרך הראשית למען עוברי האורח, וסביל קטן הפונה לחצר הפנימית.
מבנה מגורים מפואר, טיפוסי לבניה עבור עשירי העיר (בית החלל המרכזי).

 

המבנה הראשי:
בית המגורים – נבנה בשני שלבים:
בשלב הראשון – בתחילת המאה ה-19 נבנתה קומת הקרקע, עת בה החלה ההתיישבות הפריפריאלית וגידול פרדסי ההדרים סביב יפו. קומת הקרקע נבנתה מאבן הבניה המקומית – כורכר, בטכנולוגית הבניה האופיינית לארץ ישראל בתקופה זו. נבנו מספר קמרונות מקבילים, חלקם קמרונות מצולבים וחלקם (כמו במקרה של הקמרון מעל בור המים) קמרונות חבית, המרכיבים מבנה מאורך בן ארבע חללים. בצמוד לקמרון הצפוני נבנתה בריכת אגירת המים.
בשלב השני – בסמוך לתחילת המאה ה-20 (עת חל שינוי בשיטת השאיבה והחל השימוש בבטון וברלסים בא"י) נבנתה קומתו העליונה של בית המגורים הבנויה עמודי בטון, תקרת רלס פלדה וקירות כורכר דקים יותר. הקומה נבנתה כבית חלל מרכזי – חזיתות הקומה עוצבו עפ"י רוח התקופה בחלונות מעוטרים בקרניזים עשויים בטון טרומי. הושם דגש על עיצוב הפתחים בדלת וזוג חלונות מקושתים סימטריים משני צידיו, כולל עמודים עם כותרות מעוטרות.
בחזית המזרחית – היא החזית הראשית הפונה לאם הדרך,פונים החדרים אל מרפסת מקורה המלווה את הקומה לכל אורכה. בחזית המערבית נפתח החלל הראשי אל מרפסת קונזולית יצוקה בטון ולה מעקה ברזל עשוי עבודת נפחות מעוטרת. מעקות דומים הותקנו גם בפתחי החלונות המערביים. המבנה מטוייח בטיח על בסיס סיד המכיל רעפים גרוסים. הטיח נצבע אף הוא בגוון אדום עז ומכאן כינויו 'הבית האדום'.
המרפסות סביב הקומה העליונה משמשות כמערך כניסה לחללי המגורים בקומה זו, מדרגות הצמודות לדופן המערבי של בריכת האגירה עולות ומתחברות אל המרפסת הצפונית – בחלקה קונזולית ובהמשכה נסמכת על שלושה עמודי בטון "הצומחים" מרצפת הבריכה. גרם מדרגות נוסף הנסמך (מבפנים) על החזית הדרומית מחבר בין קומה זו לגג המבנה.
בחזית המזרחית נתגלו סימנים המעידים על קיומו של גרם מדרגות שהוביל מהמרפסת המקורה אל החצר הפנימית.
החצר הפנימית:
גרם מדרגות המופיע בתשריט מאוחר משנות השישים של המאה ה-20 מראה על קשר בין הקומה העליונה לבין החצר הפנימית. חצר אשר שימשה אף היא ככל הנראה לצרכי הבית. בקצה הדרום-מזרחי של החצר הפנימית מבנה שירות/ מגורים ובפאתה הצפונית מבנה נוסף, ייתכן כי נבנה מאוחר יותר על דופן בריכת המאגר וסביב הסביל. מבנים אלו עשויים אף הם כורכר ומקורים בחלקם בגגות רעפים, הגישה החיצונית אל החצר היא דרך שער אבן מעוטר המהווה למעשה את הכניסה הרשמית למתחם בית המגורים.

 

 

חצר המשק:
בצמוד לחצר הפנימית שכונתה כך בשל היותה מופרדת בקיר דבש (כורכר – אבני לקט) מצויה החצר הגדולה של המתחם – היא חצר המשק. אל חצר זו נכנסים דרך מבנה שער גדול ממדים בחזית המזרחית של חומת המתחם. השער בנוי מקמרון חבית שטוח הנסמך על שתי אומנות שער מסיביות אליהן התחבר שער עץ גדול ששימש להכנסת הפרי (ע"ג גמלים) ולפריקתו בחצר לאחסון זמני עד להעברתו לנמל יפו. חומתו הצפונית של המתחם משמשת גם כקיר למבנה חצר המשק, ששימש ככל הנראה לאחסון הפרי ולצרכים נוספים.
בצמוד למבנה השער, בנוי מבנה נוסף אשר כפי הנראה שימש כמבנה מגורים עבור העובדים וייתכן אף ששימש כמגורי השוער/ שומר.
מבנה נוסף הנראה בתצלום האוויר הוא למעשה סככה שנבנתה מאוחר יותר מחומרים קלים ומהווה תוספת בניה הפורצת את חומת המתחם כלפי מערב.

 

 

מערכת המים:
המתחם נבנה כבית פרדס על ראש גבעה וסביבה כפי שניתן לראות בתצלומי האוויר ובמפות ההיסטוריות ניטעו הפרדסים. מערכות ההשקיה המסורתיות של טרום השימוש בצינורות הבטון והפלדה התבססו על השקיה בגרביטציה דרך תעלות פתוחות חפורות באדמות הפרדסים. לשם כך נבנה מאגר מים אליו נשאבו המים מהבאר ע"י מתקן אנטיליה מונעת בכוח בהמות משא (גמלים/ חמורים) ומאוחר יותר הוחלפה השיטה במשאבות קיטור/ דיזל. מהמאגר זרמו המים אל התעלות הפתוחות ועד לעצי הפרי סביבן נחפרו (ותוחזקו יומיומית) –"צלחות" חלחול סביב גזע העץ.
נראה כי עוד בתחילת הבניה נחפרה הבאר תחת המבנה ומייד עם סיום החפירה נבנה המבנה שמעליה ובצמוד לו בריכת האגירה. מי התהום הגבוהים יחסית באזור זה הסמוך לערוץ הזרימה של נחל האיילון (מוסררה) נשאבו מהבאר העמוקה (כ-35 מטרים עומק ויותר), והוזרמו אל בריכת האגירה הגבוהה. משם, זרמו המים לפרדסים סביב. אל מערכת ההשקיה נוספו כספיחים:
• הסביל הגדול – הפונה לדרך הראשית העוברת ממזרח למבנה
• הסביל הקטן – בחצר הפנימית של המבנה.
מעבר לחשיבותו ההיסטורית והאדריכלית, למבנה חשיבות עירונית בהיותו עדות לבנייה ולתרבות החקלאית בעבר והיותו ממוקם בלב שכונת מגורים מאוחרת.
הפרוייקט בשלבי תכנון ראשוניים.